פגם ריצוי

הבנתי שיחס אפתי מעלה לי את הפגם ריצוי וישר אני חושב "למה אני לא מקבל פה אישור?" כמובן שזה הולך יד ביד עם ריכוז עצמי ("הכל קשור אלי איכשהו"), כשיש אפשרות סבירה שבעצם האדם עובר משהו, ולכן אין לו את היכולת לתקשר אישור כרגע.

הדבר המשמעותי שהבנתי הוא שבשביל להקים מערכת יחסים תומכת וטובה כדאי לי ללמוד לתת אישור ולא לחסום אותו בכוונה. (לדוג. "אני לא חייב לאף אחד טובה.")

לעומת זאת לחסום אישור הוא פגיעה, אפילו שנראה "שזכותי לעשות מה שבא לי." אם אני בוחר לא לתת אישור לקרובים זה פוגע בהם, גורם להם להרגיש דחויים ולא אהובים. למה שאני אעשה דבר כזה רק כי "אני חופשי ועושה מה שבא לי, ולא עושה את עצמי שמח בשביל אף אחד."

אז ריצוי הוא לא חד צדדי כמו שתמיד חשבתי אלא דו צדדי, מצד אחד האדם שרוצה אישור, וזה בסדר וטבעי לרצות אותו, ומצד שני אדם שבכוונה מונע ממנו לקבל את האישור, מה שמוביל לאובססיה ובלבול. הבעיה מתחילה כשאני לא מצליח לזהות אנשים שחוסמים אישור וממשיך לשווא לנסות להשיגו.

למה לא לתת אישור בעצם? זה חינם, זה קל, זה כיף, זה גורם לאחר להרגיש אהוב ומקובל וזה מחזק את הקשר.

כמובן שנדרש איזון, וזה לא אומר לתת לאדם פוגע אישור להמשיך לפגוע. גם לא כדאי להשתמש בנתינת אישור כמניפולציה בנסיון לשלוט בהתנהגותם של אחרים. יש לתת ללא תנאי, ולהרפות מהתוצאות.

לעיתים אנשים מתנהגים בצורה לא נעימה כי הם היו רעבים לאישור ונהיו מתוסכלים מכך שלא הצליחו להשיגו. במקרה הספציפי הזה אם אני אעשה הפוך על הפוך, ולא אחסוך באישור זה יכול באמת לרכך את הכעס שלהם, אך אומנות זאת באה עם הניסיון, כי אני צריך שיהיו לי גבולות בריאים ויכולת זיהוי שפויה של המצב, וגם אני צריך להיות בוגר מספיק לוותר על טינות קודמות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s