חופש המחשבה בפעולה

אני עובד בעבודה לא פשוטה בתחום הבניה, והדרך שבה אני בוחר להסתכל על כך משנה את החיים שלי. זה האופן בו אני מיצר לעצמי מציאות שתורמת לי ולאחרים:

אני מנצח בכך שאני גובר שוב ושוב על האתגר. פועל באומץ ביושרה ומהעצמי הגבוה, ועושה כמיטב יכולתי. אני בוחר לא להאמין ליאוש ולמחשבות השליליות שהראש מעלה. אתר בניה זה מקום לאנשים באמת חסינים.

הראש אומר: "אתה נמצא נמוך, אתה עבד של הבוס ומנוצל על ידיו, אתה תלוי בעבודה וחייב לבוא. העבודה קשה ומבאסת, והשכר לא כזה הרבה יותר ממינימום. אתה כל הזמן מתלכלך ומזיע, וכולם מסתכלים עליך כאילו אתה חיה. המנהלים הולכים עם בגדים יפים ושותים קפה במשרד, יושבים ונהנים מהמזגן, בזמן שאתה עובד כמו חמור. האתר בניה הזה רועש, מלוכלך, אין מים, אין שירותים, והעבודה לא נגמרת."

יכולתי בקלות להאמין לזה, זה נשמע הגיוני, זה נשמע מוצדק. אבל למה לי להאמין למחשבה שמאמללת אותי מבאסת ומביסה. הדרך שלי לראות את המצב היא בחירה, והיא מה שמייצר את המציאות שבה אני חי. אני רואה קודם כל שאיני קורבן, אני רוצה לאכול ולכן אני הולך "לצוד." הציד הוא אחר אתגרים וגדילה, והניצחון נותן כח וסיפוק רב.

יש לי עבודה של תנועה ועשייה, אני יוצר מערכת שמגנה על הבניין ויכולה להציל חיים, ובסופו של דבר אנשים באים לבנין גמור ונהנים ממנו. אני נוסע לכל מיני מקומות, פוגש אנשים חדשים. יש הרבה דברים טובים שהראש בוחר לא לציין כדי להוכיח את צדקתו, אבל למה שאני אוכל את מה שהוא מאכיל אותי בכפית? יש לי חופש, יש לי בחירה, אני מייצר לעצמי עולם יפה ואני חי בו, זו זכותי.

פעם בשביל לאכול בשר על האדם היה ללכת לצוד ולהסתכן, להלחם עם החיה ולהתגבר על אתגר. כיום האתגר הוא העבודה, והבשר ניתן בתמורה לעשיית העבודה. אני בוחר לראות את זה כך, וזה השינוי. לא נשמע שזה הרבה, אבל ברגע שאני ממש מאמין למחשבה החיובית שיצרתי, אני מתחיל לחוות את העולם שונה. אומנם הכל נראה אותו דבר, אבל ההקשר (Context) שונה והחוויה שונה לגמרי.

אנו, הפועלים, לא אסירים, אלא אנשים שפועלים באומץ ועושים עבודה שנחוצה לאנושות. אין הרבה שמסוגלים לעשות אותה, ועוד בתמורה לכזאת משכורת, עבודה לא מוערכת ואף מזולזלת. אנשים בתחום הבניה מושפלים, על אף היותם האנשים הגיבורים אשר בונים את הארץ. לא דואגים להם לתנאי עבודה אנושיים, והם בכל זאת נלחמים וממשיכים לבנות, כדי להאכיל את המשפחה שלהם.

זאת דוגמה מאוד טובה לאיך מחשבה כן מייצרת מציאות, והופכת אותה על פניה בצורה רדיקלית. זה מה שאני קורא לו חופש מחשבתי, וזה החופש שיש לכל אדם ואדם, אך לצערנו לא הרבה משתמשים בו לטובה. אנחנו מייצרים חברה שופטת ומדורגת שלא מזינה ולא מעריכה, אנחנו מפרידים את עצמנו, ומבודדים את עצמנו מאחרים בסטטוס שלנו, ואז מופתעים שיש ריקנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s