כעס

ארצה לשתף בהרהורים בשאלה שנשאלה לגבי כעסים. (ההתיחסות היא כלפי מי ששאל את השאלה)

ניסחת את השאלה "איך לשלוט על כעס?" כמובן שזה טריקי לחשוב שיש שליטה על כעס. הפתרון הוא פרדוקסלי כי הסוף לכעס נובע מתובנה על חוסר שליטה מוחלט עליו (חוסר אונים).

אומנם ניתן לפתור את זה אך לא בשליטה ישירה על ההתנהגות. למה? כי התנהגות היא תוצאה של שורש עמוק יותר שנובע מאמונות, תפיסת עולם, האישיות, והכי עמוק זה היסודות הרוחניים. הדרך לגשת לזה היא רק בהתבוננות עצמית מעמיקה וניתוח של הנפש (חשבון נפש יסודי)

קודם כל כעס הוא רגש שעולה מבלי שנרצה או נשלוט בכך, זהו חוסר אונים יסודי. הכי חשוב לזכור שזה בסדר להרגיש כל רגש ולאפשר לעצמינו לחוות אותו באי תגובה. להיות בחוסר אונים ולא להגיב, להשאר עם ההרגשה הזו ולהבינה עד למצב שהיא מתמוססת היא חופש אדיר.

מה שקורה במצב האוטומטי (לא מודע) זה שעולה רגש ואנו ישר מגיבים לו. אין עצירה של התבוננות וחשיבה רציונלית על התוצאות. לאט לאט התגובה הזאת נהיית הרגל ואז נשים לב שאנו מאבדים שליטה וקורים דברים שגורמים לחיים להיות לא מנוהלים.

אז הדרך לשנות את זה, כאשר אנו כבר זיהינו את הדפוס (צעדים 4,5) היא לעבור למצב של צעד 6 – נכונות להשתנות תוך התבוננות מודעת. התוצאה של ההתבוננות הארוכה מובילה באופן טבעי לצעד 7 שכבר מתחיל לפתור את המצב ומוביל לצעדים 8 ו 9 שבהם כבר יש תוצאות נראות לעין ותיקון מערכת היחסים הפגומה.

דברים שעלולים לגרום לכעס הם רצון עצמי, חוסר קבלה של המציאות, ציפיות, חוסר חמלה והבנה. צעד 7 עוזר לפתח ענווה ולהבין שאנו אנושיים ומועדים לטעויות, ולפיכך גם אחרים (ביחוד כשהם במודעות נמוכה, בלי תוכנית או בכלל איזה רצון להשתנות).

ברובד העמוק ביותר של המציאות לא יכול להיות כעס על "מישהו אחר" כי אנו מגיעים להתעוררות רוחנית ומבינים שהאחר הוא אנחנו. (אי אפשר לראות את זה דרך עדשה של ריכוז עצמי) כל כעס הוא תמיד על עצמנו ותמיד נובע מחוסר מודעות לעובדה הזו. אז שמירה על מודעות גבוהה פשוט לא מאפשר לכעס להתקיים. (צעד 11)

בנוסף ניתן לתרגל צעדים 8, 9 ולהפעיל סליחה כלפי פנים. (לעיתים עולה כעס ואם להסתכל טוב הוא בעצם על הדמות של אותו אדם בתוך הדמיון שלנו). כשאנו לבד ויש כעס כלפי אדם אחר ישר להתבונן ולסלוח.

האם אתם מוכנים למסור לגמרי את רצונכם שאדם קרוב לכם יצליח, או שיהיה בכלל בכל דרך אחר ממה שהוא כבר עכשיו? כל מה שקורה הוא רצונו של אלוהים, יש לו תוכנית, יש סדר לדברים, יש "פשלות" שחייבות לקרות כדי שמישהו ילמד לקחים מהם. כל התערבות ברצון אלוהים גורם סבל לנו ולאחר. (ההגדרה של פגם היא פעולה הגורמת סבל לי או לאחר)

ברגע שצריך "לשים גבול למישהו" זה אומר שהגבול נשבר מזמן. גבול בריא נוצר באופן טבעי מהכבוד שנרכש במשך זמן מסויים ונבנה לכדי אמון. במצב הזה הגבול נשמר מעצמו מבלי שנצטרך לחשוב עליו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s