מה זה חוסר אונים בשבילי?

חוסר אונים אומר שהבנתי סוף סוף דרך סבל ותסכול שמה שעשיתי עד עכשיו לא עבד. כל הרעיונות הכי טובים שלי הובילו אותי לפה. זהו רמז שמשהו פה לא עובד כמו שחשבתי שהוא "אמור" לעבוד – אני מבין שעליי להטיל ספק בכל מה שידעתי בוודאות, ולפתוח את הראש כדי לתת לרעיונות חדשים הזדמנות להכנס. אני כנה לגבי זה שאני בחוסר אונים, פתוח לרעיונות חדשים ונכון ללמוד. (פתיחות – להיות מוכן לנסות מה שהתוכנית מציעה.)

זה אומר להבין שאין לי שליטה במחשבות, ברגשות, במעשים של אחרים, ובנסיבות החיים. כאשר אני מבין זאת, אני מקבל חופש כי אני יכול להרפות מכל אלו, ולהתמקד במה שכן באפשרותי לעשות. אז חוסר אונים זה כח, כי אם אני לא מבזבז אנרגייה על לנסות לשנות מה שאני לא יכול לשנות, יהיה לי כח לשנות את מה שאפשר! (צעדים 1, 3)

שבירת האשלייה, ויצאה אל האמת.

להבין שאני פועל על דפוסים אוטומטיים שיצאו מכלל שליטה.

להבין שאני במצב אי-שפיות זמני. (צעד 2 – האמונה שכח גדול יכול להחזיר אותי לשפיות.)

להבין שהתוצאות לא בידי. אני עושה פעולה ומוסר את התוצאות לאלוהים. (צעדים 1, 3)

להבין שאין לי שליטה במה יחשבו עלי או יעשו לי. (מה שכן באפשרותי לעשות הוא לעזוב מצבים מזיקים.)

להבין שהציפיות שלי והרצונות שלי מהמציאות מייצרים תסכול וסבל רבים – זה לא מעניין את אלוהים מה אני חושב על המציאות או מה אני רוצה ממנה. כבר יש לו תוכנית, והוא תמיד פועל על פיה, מבלי קשר למה שאני חושב על כך. הדבר החכם הוא לזרוק את כל הציפיות לפח, ולקבל את המציאות כמו שהיא בכל רגע ורגע – להסתנכרן עם רצונו של אלוהים. (צעד 3)

זה להבין שאני אדם שיש לו מחלה, ואני לא יכול להחלים בכח "העצמי". כל מה שהאישיות החולה שלי יכולה לעשות זה להעצים את המחלה. אין לי שליטה על המחלה שלי – אני לא יצרתי את המחלה, ולכן אני גם לא יכול להפסיק אותה.

מה שזה אומר, שחוסר אונים הוא אמת מוחלטת ותמיד היה, אלא שרק כאשר הגעתי לתובנה, ראיתי את מה שכבר היה שם תמיד. חוסר אונים לא נתון לשינוי. אפשר להכיר, או לא להכיר בו. (לא להכיר בחוסר אונים משמעו להיות בשליטה, חוסר שפיות והתכחשות)

חוסר אונים הוא אמת שמבוססת בחוויה ישירה. הוא לא מחשבה, הרגשה, ידיעה או רעיון.

יש הבדל גדול מאוד בין חוסר אונים רוחני, שזה צעד 1, "והרגשה של חוסר אונים." זה מבלבל כי משתמשים באותו המושג לשניהם, אבל כדאי מאוד ללמוד להבדיל. וכדאי להפסיק להשתמש במושג כדי לתאר הרגשה זאת. ניתן להגיד "אני חסר אונים מול הרגשה של: בדידות, תסכול, יאוש, חרדה." החוסר אונים הוא מול זה שיש הרגשה, אך הוא לא ההרגשה! הוא ההכרה שזה הרגש שיש עכשיו ואין מה לעשות עם זה.

הוא שינוי בהתנהגות כתוצאה מתובנה. לחשוב שאני חסר אונים ומסכן, ולא לשנות כלום לגבי חיי זה להיות קורבן. הרבה פעמים כשאני מזהה חוסר אונים, הדבר הכי טוב בשבילי הוא לעצור ולעשות חשבון נפש. להבין שאם אמשיך להגיב באותה הדרך, אני אחווה את אותם תוצאות, פעם אחר פעם. (חזרה לשפיות)

להיות באי-תגובה ואי-ידיעה.

חוסר אונים הוא לא מחשבות או רגשות שליליים! להשאר בתחושת תסכול ולא לעשות דבר, אומר שנשארתי קורבן של המחלה. יש עוד צעדים חוץ מצעד אחד! (בנוסף אפשר להפעיל הכרת תודה.)

יש לזכור שאני גם חסר אונים מול רגשות שעולים, לכן אם עולה רגש של רחמים עצמיים (או כל רגש אחר), הדבר הכי טוב הוא לאפשר לו להתקיים. להתבונן עליו מקרוב ולתת לעצמי אהבה והכלה. הדבר החולה יהיה להתבוסס ולהתקע בתוך רחמים עצמיים.

חוסר אונים חיובי:

עקרונות הצעד: קבלה, שפיות, פתיחות, כנות, נכונות.

ההבנה שאני רוצה חיים טובים, ובשביל לקבל אותם עלי לבנות אותם. אין פירות ללא השקייתם, אין חלב ללא חליבה. כשאני מבין את זה אני מקבל מוטיבציה אמיתית ללכת בדרך התוכנית הכי טוב שאני מסוגל.

חוסר אונים הוא נקודת המעבר בין חיים ישנים, לחיים חדשים, בין שקר לאמת.

סיום ההתכחשות.

ההתחלה של ההחלמה, התובנה שנמאס לי מאיך שחייתי, והרצון לבנות חיים חדשים.

היכולת לנוע קדימה – למסור ולהמשיך. אם אני חש תסכול ויאוש, אני חסר אונים מול ההרגשה, ואני ממשיך לפעול בחיוביות. אני יכול לעשות כך בזכות חוסר אונים!

הנכונות למסע והצעד הראשון. הבסיס לכל ההחלמה, והכח ללכת בדרך זאת של החלמה.

חיים בחוסר אונים זה חיים בקבלה – אני רואה מסביבי דברים רבים שיכלו להפריע לי, אך ההבנה של החוסר אונים עוזרת לי פשוט לחיות, ולהמשיך לתפקד רגיל. לדוגמא: חם מאוד ואני בעבודה. אז המחשבה היא כזאת: "אוקיי חם אין מה לעשות, זה בסדר, יש קצת חוסר נוחות, אבל אפשר לחיות עם זה." אני מוסר את המחשבה הזאת ולא חוזר אליה. (לפעמים מוסרים כמה פעמים עד שזה נעלם.) ממשיך בשלי כרגיל כאילו כלום לא קרה.

חוסר אונים מול המחלה פותר אותי מתחושת אשמה. כל זאת עם לקיחת אחריות על המחלה שלי, משמע תחזוקה קבועה של החלמה. אני לא מבלבל בין אחריות לאשמה. אני יכול להיות אחראי וזה לא קשור לאשמה או אי-אשמה. (אם יש תחושת אשמה – אני חסר אונים מול התחושה, מכיל אותה, מקבל וממשיך להיות אחראי להחלמה.)

חוסר אונים הוא אחריות: אני מבין את המצב שלי ואת חולשותי ולכן נמנע מלשחק באש. אם אני מבין שיש לי חולשה מול אדם מסויים, אני מנתק קשר באופן זמני ומתחזק. אם יש לי חולשה לשתייה, אני לא הולך לחבורה ששותים בה.

חוסר אונים הוא הבסיס לפתיחות וליכולת ללמוד דברים חדשים. אם אני מבין את המצב שלי, אני נכון ופתוח לשינוי. אני אנסה דברים חדשים ואקשיב למי שיש רעיונות. אני ממשיך לרוקן את עצמי מכל "הידיעה" שלי ונשאר תלמיד. אני לא חכם, אני לא מורה שמלמד מישהו, אני פשוט תלויי ייתר שמחפש החלמה כמו כולם.


1. איך הבנו שאנו חסרי אונים? ואיך ההבנה הזו שינתה את חיינו?

2. ‏כיצד ניתן להשתמש בחוסר אונים במצבים קשים?

3. ‏למה חוסר אונים הוא הצעד הראשון? מה הוא מאפשר?

4. ‏מה עלינו לעשות כשאנו מבינים שאנחנו חסרי אונים?

5. ‏מה כן ביכולתנו לעשות?

6. ‏האם ההכרה בחוסר אונים היא מעשה אחראי? מדוע?

7. איזו הרגשה עולה לנו כאשר אנו אומרים שאנו חסרי אונים? מה זה אומר?

8. ‏מה ההבדל בין הרגשת אומללות לחוסר אונים רוחני?

9. מהו חוסר אונים?

10. כיצד מגיעים אל חוסר אונים?

11. במה עוזר לי להבין ולקבל את החוסר אונים?

12. האם אני בחוסר אונים? אם לא מה עליי לעשות בנידון?

13. מדוע חוסר אונים הוא הבסיס לכל הצעדים? מה הקשר שלו לצעדים 2 ו- 3?

14. מה הקשר בין חוסר אונים לניקיון?

15. האם אני תופס חוסר אונים באור שלילי? מדוע?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s